הכרעת דין בתיק ת"פ 1441-09

1.      בתחילת הכרעתי אני מודיעה כי אני מזכה הנאשם מחמת הספק מעבירת האיום אך מרשיעה אותו בתקיפה הגורמת חבלה של ממש של עובד ציבור.

2.       האשמה המיוחסת לנאשם הינה שביום 20/3/09 בשעה 08:45 או בסמוך לכך, בביה"ס מקיף ה' באשדוד, בעת שהגיע לחדר סגן המנהל לשיחה בהקשר להשעיית בנו מבית הספר, תקף את מר בנימין ביטון  (להלן:" המתלונן"), מורה לחינוך גופני ותושב"ע  וחבר הנהלה בביה"ס, שהינו עובד ציבור, בכך שהחזיק בו במעילו מקדימה תוך שהוא אומר לו:"אתה הורס לי את העתיד של הילד, מה אתה רוצה ממנו" , והדף  את המתלונן לקיר ונגח בו בשפה.

            כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חבלות של ממש, שטף דם באספקט צדדי של עין שמאל וחתך בשפה העליונה באספקט פנימי.

            בהמשך משהגיע סגן המנהל וניסה לחצוץ בין הנאשם למתלונן, הזיז הנאשם את סגן המנהל והמשיך לתקוף את המתלונן בכך שהיכה בו, טרק  את דלת החדר פנימה ואיים על המתלונן וסגן המנהל בפגיעה שלא כדין בגופם באמרו להם "אני אראה לכם מה זה"  תוך שהוא ממשיך לתקוף את המתלונן באמצעות מכות אגרופים לפניו.

            בהמשך, המשיך הנאשם לאיים על המתלונן בפגיעה שלא כדין בגופו בכך שאמר לו "אני אראה לך, אני אגמור לך את החיים" וזאת בכוונה להפחידו או להקניטו - עבירות בניגוד לסעיפים 192 ו-381(ב) לחוק העונשין, התשל"ז -1977.

3.         א. מטעם התביעה העידו: חיים ברדא (ע"ת 1), ארי לופו (ע/ת 2), בנימין ביטון (ע"ת 3), חנוקר דקלה (ע"ת 4  וכן הוגשו: הודעה (ת/!), צילום (ת/2), הודעה (ת/3), תעודה רפואית (ת/4).

            ב. מטעם ההגנה העיד הנאשם וכן הוגשו: פרוטוקול (נ/1),תעודה ומכתב שחרור (נ/2א',נ/2ב'), ומסמך שערך שי בוחבוט (נ/3).

4.         עדותו של חיים ברדא (ע.ת 1):

עובד כאיש תחזוקה בבית הספר. מכיר את בנימין ביטון שכן הוא מורה לחינוך גופני בבית הספר.  לא שוחח על האירוע הזה עימו לפני שבא להעיד. ראה את לופו באולם ורק אמר לו שלום. לא העביר לידיו את ההודעה.

באותו יום שמע צעקות מחדרו של סגן המנהל גנון, נכנס לחדר וגנון לא היה בו. לא מכיר את הנאשם ראה שהמתלונן והנאשם רבו ביניהם. מתקוטטים ואז משך את הנאשם החוצה וזה הכל. ראה סיטואציה של תגרה. זמן קצר ביותר חלף מהזמן ששמע את הצעקות ונכנס לחדר. לא זוכר היכן היה לופו , חושב שהיה בתוך החדר, לא שם לב אם חצץ ביניהם. כשנכנס ראה את הגב של הנאשם ולכן דבר ראשון תפס אותו והוציא אותו החוצה. לאחרים לא התייחס, אם לופו טוען שהיה ביניהם, קיימת אפשרות כזאת, ייתכן גם שלא היה ביניהם, לא יודע, לא ראה.

5.         עדותו של ארי לופו (ע.ת 2):

באותו מועד היה סגן מנהל ואחראי על חטיבת  הביניים. לשאלת ביהמ"ש כמה סגני מנהל יש תשובתו שבינתיים פרש, באותו מועד גם גנון היה סגן מנהל והיום בני ביטון הוא סגן המנהל. מכיר את הנאשם, בנו תלמיד בביה"ס, היה לו קשר גם עם אשתו, היא הגיעה לביה"ס, היו להם שני ילדים בביה"ס. באותו מועד בני ביטון היה רכז השכבה. לשאלה מה קרה ב-20/3/2009, תשובתו שהיה במשרד, זה היה בהפסקה או לפני הפסקה, שמע רעש, יצא החוצה, ראה את הנאשם ואשתו, הוא היה מאוד עצבני, וחיפש את בני ביטון. הזמין אותו למשרדו כדי שיירגע, הוא לא רצה, הזמין אותו מספר פעמים ,גם אשתו ביקשה שייכנס, אמרה לו אתה מכיר את לופו, כנס דבר איתו. בסוף הוא נכנס למשרד. ישב איתו. התחיל לדבר איתו ולהסביר לו, שאם בנו הגיע לכיתה י', זה בגלל מורים כמו בני ביטון שעזר לו ועקב אחרי ההישגים שלו כדי שיתקדם. לפתע נפתחה הדלת, נכנס ביטון ושאל מי מחפש אותו, מה קרה? ברגע הזה , קם הנאשם, התקרב אליו, וכשראה שהוא מתקרב אליו, ראה לקראת מה זה הולך. התחילו לצעוק אחד על השני ונכנס ביניהם. הוא היה  עם גבו לביטון , כי רצה למנוע מהנאשם להתקרב אליו, שכן ראה שהוא מאד עצבני. ניסה אך לא הצליח. אז נכנס חיים ברדא שהעיד עכשיו, והוא הצליח להוציא אותו מהחדר.   ישב איתו, שתה כוס מים. אשתו אמרה שהיא מאד מצטערת. הזמין משטרה כי ראה  שביטון קיבל מכה בפה. כנראה מנגיחת ראש אבל לא יכל לראות , היה עם הידיים כך (מדגים שתי ידיים מושטות) ,כנראה הרים ידיים. הוא נמוך וכנראה שנתן לו מכה מעליו, ולכן לא ראה.  ראה שהוא מרים עליו ידיים, לכן נכנס ביניהם. ראה שיש לו דם בפה. השאיר את בני, נכנס לחדר אחר, התקשר למשטרה,

אמר לנאשם שיישאר שם ושהעניין בטיפול במשטרה. הוא אמר שהוא מצטער.

המכה היתה בשפה התחתונה של הפה.

אם הוא טוען שבני ביטון מתנכל לו 4 שנים אומר שזה לא כך. מדובר במורה שמשקיע ממש בילדים, עוקב אחר הישגיהם. מורה מצליח. יכול לזהות מורה מצליח. לטענה כאילו ביטון נתן לנאשם מכת אגרוף, משיב :"ראית את בני ביטון ? כדי שהוא יגיע אליו, הוא צריך ידיים של 2 מ"'. כשמרחיק אותו, צריך ידיים ארוכות מאד. מדובר באירוע מצער מאד. לא ראה שבני ביטון מכה אותו, הוא חבר של ביטון ושל עוד 120 מורים, מדובר בבית ספר עד י"ד ולכן יש אפילו יותר מ-120 מורים. מדובר בבית ספר שבחלקו מכללה, כיתות יג' וי'ד יוצאים טכנאי אלקטרוניקה. מעל 90 אחוז הצלחה בבגרות. רובם הולכים לשרת בחיל האוויר. מדובר בבית ספר רציני.

בנו של הנאשם אכן הושעה על ידי בני ביטון למשך שבוע. בני בזמנו היה רכז שכבת ביניים. היום הוא סגן מנהל. הבן של הנאשם היה בכיתה י'.  לא מקבל הטענה שהוא מגמתי.

מי' , יא' ויב'- לכל שכבה יש רכז. בני ביטון אכן השהה את הבן של הנאשם למשך שבוע. ככל הזכור לו , מדובר בתקרית בין תלמידים על רקע אלימות. לא זוכר בדיוק. אם נאמר שמי שהתלונן על התקרית היה הנאשם,  אומר שלא יודע. אחרי המקרה, לא בירר עם בני למה השעה אותו. נזכר, זה היה דווקא מעורב עם הבן שלו, אחד מהתלמידים הכי שקטים שיש בבית ספר. היה בכיתה ט'. דיבר עם אמא של התלמיד שהותקף על ידו.. אם יש מקרה שיכול לטפל בעוד יומיים, מדבר עם הרכז שלו, אך אם זה דחוף, בו במקום מטפל. כשיש אלימות חמורה, מיד מטפלים. מי שמטפל הוא מי שנמצא בשטח. אם הוא טיפל בזה, הוא ידע על זה. תחקרו אותו. אם היה שם, הוא היה מטפל. לא ישבו לנתח את המקרה. ידע שהילד קיבל עונש, ידע  שלא קיבלו אותו בבית ספר, ידע שניסה להרגיע אותו. לא יצא, הלך למשטרה. לפני שזה קרה, לא ידע את הסיבה שהגיע לבית הספר.  יוסי אמר כמה הוא מכבד אותו וכמה הוא מכבד את החינוך שלו. הילד שלו  היה צריך טיפול. עובדה, זה הצליח. הילד התקדם בכיתה..

פתאום בני ביטון נכנס לחדר, שאל  מה קרה, מי מחפש אותו ? לא יכול לדעת מה ידע ומה חשב. נכנס לחדר פתאום,  בגלל שהודיעו לו .

היו צעקות ביניהם כשהוא נכנס. רק מה  שזוכר בבירור, יגיד. נכנס ביניהם. היה עם הגב לביטון עם הפנים ליוסי ועם שתי ידיים שלא יתקרב אליו. יוסי יותר גבוה ממנו. לא יודע איך נתן לו מכה. אח"כ ראה שיש לו פצע בפה. לא רצה שילכו מכות, אז נכנס ביניהם והרים את הידיים, התנפל עליו, לא יודע איך, עם הידיים או עם הראש, לא יודע.